טורק ואח' נ' בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ

החלטה

לפני בקשה לתיקון המרצת הפתיחה שהגישו המבקשים.

רקע

המבקשים ניהלו חשבונות בנק אצל המשיב. ביום 28.4.13 חתמו המבקשים על הסכם עם המשיב לפיו הודו המבקשים בסכומי חוב שהם חבים לבנק ואשר פורטו בנספח להסכם בסכום כולל של כ-830,000 ₪. עוד התחייבו המבקשים לפי ההסכם, לשלם את סכומי החוב בתשלומים כפי שנקבע בהסכם. כמו כן, נקבע בהסכם כי המשיב רשאי לקבל כנגד המבקשים פסקי דין בתביעות שהגיש כנגדם לבית המשפט וכי במידה וההסכם יופר, המשיב יהיה רשאי לגבות את סכומי החוב לפי פסקי הדין שניתנו, בהפחתת תשלומים ששולמו על חשבון לפי ההסכם ככל ששולמו.

המבקשים מסרו לפי טענתם שיק על סכום של 10,000 אירו, שחזר עקב תקלה טכנית (השיק בוטל, משבוטל כל פנקס השיקים של אחותו של המבקש 1 משזה אבד). תחת זאת, מסר המבקש 5 שיק חלופי לב"כ המשיב, אולם הלה כבר פנה לבית המשפט לקבלת פסקי הדין.

המבקשים הגישו במסגרת תיקי התביעה שנפתחו נגדם כאמור לעיל, בקשות לביטול פסקי הדין. כמו כן, הגישו המבקשים את ההמרצה דנא, לביטול ההסכם, שהיווה בסיס לקבלת פסקי הדין. המבקשים טוענים כי יש לבטל את ההסכם מחמת טעות והטעיה. לפי טענתם, הם סברו כי ההסכם הנו לתשלום 70,000 ₪ (או 10,0000 אירו) כשלגבי יתרת החוב תושג הסכמה בהמשך ואילו בפועל הוחתמו על הסכם לתשלום יחד של סכום כולל על סך 850,000 ₪. עוד נטען כי ההסכם לא הוסבר להם למרות שהמבקשים אינם קוראים או כותבים עברית. כן נטען כי נציג הבנק הטעה אותם עת אמר להם שניתן להגיע להסדר בגבולות 70,000 עד 100,000 ש"ח ועל בסיס כך חתמו על ההסדר.

המשיב מנגד בתגובתו להמרצה מכחיש מכל וכל את טענות המבקשים. המשיב מפרט בתגובתו את השתלשלות הענייניים והעולה מתגובתו הנו כי לפי גרסת המשיב, המבקשים ידעו היטב את גובה חובם ועל מה הם חותמים ואין שחר לטענתם כי נאמר להם שהחוב הנו בסך 70,000 ₪ בלבד.

הבקשה של המבקשים לסעד זמני בדמות עיכוב וביטול כל הליכי ההוצל"פ, נמחקה לאחר שהמבקשים הסכימו להמלצת בית המשפט (כב' השופט צימרמן), למשוך את בקשתם.

כעת מונחת בקשה לתיקון ההמרצה, אשר הוגשה על ידי בא כוחם החדש של המבקשים, עו"ד לביא, אשר החל לייצג את המבקשים רק לאחר הליך הסעד הזמני. המבקשים טוענים (ס' 36 לבקשה), כי יש צורך בתיקון המרצה עקב השמטת פן משפטי הנעדר מן ההמרצה המקורית ביחס להוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), ואשר פורט בסעיפים 56 עד 62 להמרצה המתוקנת. המשיב מנגד מתנגד לבקשה וטוען, בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה, שכן ההמרצה המתוקנת הנה ניסיון להוסיף טענות שלא בא זכרן בהמרצה המקורית.

דיון

לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לתיקון ההמרצה להידחות. השוואת ההמרצה המקורית למתוקנת, מגלה הבדל מהותי בין שני כתבי בי הדין. בהמרצה המתוקנת, ישנה התייחסות לעניינים רבים שלא נזכרו כלל בהמרצה המקורית וזאת מעבר לאותם סעיפים 56 עד 62, אשר מתייחסים לחוק הבנקאות ואשר לפי הבקשה (ס' 36), מהוויים את הסיבה היחידה לבקשה לתיקון ההמרצה.

משהמבקשים עצמם טוענים כי הסיבה היחידה להגשת הבקשה לתיקון ההמרצה, נובעת מהשמטת הפן המשפטי שבחוק הבנקאות, אשר בא לידי ביטוי בסעיפים 56 עד 62 להמרצה המתוקנת, פשיטא כי אין מקום ממילא לאשר תיקון של ההמרצה לצורך טענות אחרות כלשהן שמופיעות בהמרצה המתוקנת.

הכלל לגבי תיקון כתבי טענות הנו כי יש לפרט מדוע התיקון מבוקש. משהמבקשים עצמם לא נתנו כל הסבר לתיקונים הרבים המבוקשים למעשה בהמרצה ויתרה מכך – הסבירו כי התיקון מבוקש לעניין ספציפי אחד בלבד, יש לבחון רק את אותו עניין ועל הסף שלא לאפשר תיקון ההמרצה ביחס לטענות הרבות הנוספות שמופיעות בהמרצה המתוקנת, אשר לא נזכרות במקורית ואשר לא ניתן כל נימוק בבקשה להוספתן.

בכל הנוגע לנושא שלשמו מוצהר כי הוגשה הבקשה המתוקנת, "הפן המשפטי של חוק הבנקאות" (ס' 36 לבקשה), הרי ממילא אין צורך לאפשר את תיקון ההמרצה לצורך כך. הלכה פסוקה היא כי אין צורך להפנות לסעיפי חוק לצורך הקמת עילת תביעה. די בפירוט העובדות שמקימות את עילת התביעה, כדי לאפשר לתובע להסתמך בסיכומיו על סעיף חוק כזה או אחר, אשר העובדות שפורטו בתביעתו נכללות בו ואשר מקים את עילת התביעה שלו. כך למשל, כפי שלצורך טענת הטעות וההטעיה שהעלו המבקשים, לא היה צורך באזכור של סעיפיו הרלוונטיים של חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, כך גם לצורך הטענה שלפיה לא קיבלו המבקשים הסבר על תוכנו של ההסכם בניגוד לנדרש, אין צורך להפנות אל חוק הבנקאות.

ככל שהטענות העובדתיות שהעלו המבקשים בהמרצה המקורית מקימות להן עילה לפי הוראות חוק הבנקאות, ממילא יוכלו לצטט סעיפי חוק זה בסיכומיהם. מנגד, ככל שהעובדות שנטעו בהמרצה המקורית לא מקימות עילה לפי חוק הבנקאות, ממילא היה צורך להוסיף להמרצה המתוקנת עובדות מהותיות ולהסביר בבקשה לתיקון ההמרצה, מדוע עובדות אלה לא הופיעו קודם לכן ולא לבקש לבצע תיקון מהותי של ההמרצה, בנימוק של הוספת "פן משפטי" בלבד, כפי שביקשו המבקשים בבקשתם.

כאמור, לא ניתן כל הסבר בבקשה לעובדות הרבות הנוספות שהוספו. אכן, גם לא צורף תצהיר לבקשה לתיקון (בניגוד לנדרש), אולם מקום שהמבקשים לא מצאו לנכון ולו לפרט בבקשה עצמה מדוע יש מקום לאפשר הוספת עובדות חדשות, דין הבקשה להידחות בשל טעם מהותי זה ולא בשל המחדל הפרוצדוראלי יותר, של אי צירוף תצהיר.

בשולי הדברים, אציין כי לכאורה, גם אין להתפלא שלא הוגש תצהיר, שהרי לפי הבקשה עצמה, מבוקש רק להוסיף "פן משפטי", אולם עובדה זו לא מנעה מהמבקשים לכלול בהמרצה המתוקנת טענות עובדתיות רבות נוספות. חוסר ההתאמה בין הבקשה ונימוקיה ולבין כתב בי הדין שצורף ואשר מבוקש לקבלו על סמך הבקשה, אין לו כל הסבר. הדבר נוטע בליבי מחשבה כי היה כאן ניסיון שלא בתם לב מצד המבקשים להכשיר הוספת טענות מהותיות באצטלא של בקשה תמימה להוספת "פן משפטי" בלבד.

סוף דבר

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישלימו למשיב את הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪. הצדדים יודיעו עד יום 12.11.13, כיצד הם מבקשים להמשיך בבירור ההמרצה.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בלשכתי.